חיה את השגרה.
ושזור בה הסיפור.
אני חווה את ההוויה.
לא תמיד הכל ברור.

ברגעים שלנו עם עצמנו.
בין אם לבד או ליד אנשים.
עולים ניצוצות נפשנו.
עולים חיים שלמים.

יש את המקומות שאנו מסתירים.
יש את הזכרונות. המקומות הפנימיים.
יש הדברים שמדחיקים. יש את אלה שפותרים.

לכל אחד יש סיפור. לכל אחד נשמה.
לכל אחד נפש. שעברה בחיים את דרכה. 
לכל אחד יש מטען. לכל אחד הגשמה.
לכל אחד יש כאב. לכל אחד שמחה.

ואנחנו עוברים מסעות נפשיים.
וכל מסע הוא שונה.
ואנחנו בתהליך למידה.
וכל מסע הוא דומה.

כאב הוא כאב . פגיעה היא פגיעה.
פחד הוא פחד. אהבה היא אהבה.
רצון הוא רצון. בושה היא בושה.
צלקת היא צלקת. דמעה היא דמעה.

הסיפור הוא שונה. ההרגשה היא דומה.
כולנו חולקים את תהליך הנשמה.

ופעם חשבתי שאיש לא יבין.
מה נפשי חוותה.
פעם חשבתי שאיש לא יאמין.
כמה עברתי בנשמה.

וכשפקחתי את העיניים.
ראיתי מלא אנשים.
עם סיפור שונה.
עם אותם סדקים.

עכשיו שהלב נפתח לאט. והעיניים פתוחות.
מספרת את סיפורי לכל אותן נשמות.
והן פוגשות את שלי ואני את שלהן רואה.
ומתחת לכל השכבות. הכרה של הבנה עלתה.

אותו הדבר אצל כולנו. עמוק שם בנשמה.

רונית 
🔹
#כוונתהמצפן | © רונית אזולאי
מדריכה ומכוונת לנפש האדם

צילום: Tammy Sgan-Cohen
Chicbox Everyday Photography

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: