יֵשׁ אֶת אַנְשֵׁי הַבְּדִידוּת
שֶׁהַבִּדּוּד אֵינוֹ מַפְחִיד אוֹתָם
רַק מִשּׁוּם שֶׁהֵם רְגִילִים.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ רוֹצִים יְלָדִים
כָּאֵלֶּה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אִתָּם בַּבַּיִת
שֶׁלֹּא יֵלְכוּ לַלִּמּוּדִים.
יֵשׁ אֶת אַלָּה שֶׁאֵין לָהֶם בֵּן זוּג
שֶׁיַּחֲלֹק חֲשָׁשׁוֹת וּפְחָדִים
שֶׁיְּחַבֵּק אוֹתָם רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּרְדָּמִים.
יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁהַפַּחַד מִתְעַרְבֵּב בַּקְּשָׁיִים
שֶׁהַמְּקָרֵר רֵיק וְאֵין חִמּוּם
שֶׁהַמְּצִיאוּת מְלֵאָה בַּפְּחָדִים.
וְיֵשׁ אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּלְחָמִים עַל הַבְּרִיאוּת
מִנסים לִמְשֹׁךְ עוֹד קְצָת מֵהַחַיִּים
שֶׁכָּל יוֹם הֵם מְצַפִּים לַנִּסִּים.
אָז כְּשֶׁחַם לָכֶם
וְאַתֶּם מַרְגִּישִׁים מְחֻבָּקִים
כְּשֶׁאַתֶּם מִסְתַּכְּלִים סָבִיב
וּפוֹגְשִׁים עֵינֵיהֶם שֶׁל אֲהוּבִים.
תֵּדְעוּ שֶׁבֹּרַכְתֶּם.
פִּתְּחוּ אֶת הַלֵּב.
תִּבְדְּקוּ מָה עִם אֲחֵרִים.
רוֹנִית אָזוּלַאי | כַּוָּנַת הַמַּצְפֵּן
©
#כוונתהמצפן