פָּגַשְׁתִּי אוֹתִי בַּמַּרְאָה.
אָמְרָה לִי. הַיְּיָ.
מִזְּמַן לֹא נִפְגַּשְׁנוּ.
אָמַרְתִּי לָהּ. חָשַׁבְתִּי שֶׁכֵּן.
אָמְרָה לִי.
תִּסְתַּכְּלִי שׁוּב טוֹב.
אֵיפֹה שֶׁנִּשְׁמָתְךָ בּוֹכָה.
תִּרְאִי אֶת הָאֱמֶת.
מֵעֵבֶר לאשלייה.

הָלַכְתְּ אֶל מָקוֹם אַחֵר.
מָקוֹם שֶׁהוּא לְיַד. אַךְ רָחוֹק.
וְשָׁכַחְתְּ. שֶׁזֶּה בְּתוֹכֵךְ.
נִמְצָא הֲכִי קָרוֹב. וְעָמֹק.

וְהָלַכְתְּ וָלֹא שָׁמַעְתְּ כְּשֶׁקָּרָאתִי.
אֲפִלּוּ לֹא שָׁמַעְתְּ כְּשֶׁצָּעַקְתִּי.

הִתְבּוֹנַנְתְּ דֶּרֶךְ מַרְאָה אַחֶרֶת.
וַאֲנִי חִכִּיתִי שֶׁתְּחַזְּרִי.
וְעַכְשָׁו אַתְּ אוֹמֶרֶת הֲיִי.
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ.
בּוֹאִי.
וְשׁוּב תִּרְאִי.

רונית
‎ רונית אזולאי © | #כוונתהמצפן