Site icon כוונת המצפן | מקום לנפש לנשום | רונית אזולאי

הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ

אישה עומדת בחדר חשוך ומסיטה וילון מול אור

הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ מְלֵאִים בְּרֶגֶשׁ.
וּכְשֶׁסּוֹגְרִים פֶּרֶק בַּחַיִּים.
סְגִירָתוֹ עֲטוּפָה בְּזִכְרוֹנוֹת שֶׁל רְגָשׁוֹת.
שֶׁל רְגָעִים. שֶׁל חַיִּים.

וּכְשֶׁיּוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ חֲדָשָׁה.
וּמַשְׁאִירִים אֶת הֶעָבָר מֵאָחוֹר.
כְּדַאי לַעֲצֹר לְרֶגַע.
לִנְשֹׁם.

לַחֲווֹת אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת.
לְהַרְגִּישׁ אוֹתָם בְּתוֹכֵנוּ.
לְמַקֵּם אוֹתָם בַּלֵּב.
בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן אֶצְלֵנוּ.

לְהַזִּיל דְּמָעוֹת. עַל מִי שֶׁהָיִינוּ.
עַל הַתֹּם. הַהַבְטָחוֹת. הַחֲלוֹמוֹת.
עַל כָּל הָרְגָעִים שֶׁחָוִינוּ.

וְאָז.

כְּשֶׁהַזִּכְרוֹנוֹת מְקַבְּלִים אֶת הַמָּקוֹם הַנָּכוֹן בְּלִבֵּנוּ.
בִּידִיעָה שֶׁהֵם חֵלֶק מִמָּה שֶׁמַּרְכִּיב אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ.
נוֹשְׁמִים שׁוּב.
וּפוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת לַפֶּרֶק הַבָּא.

וְהַזִּכְרוֹנוֹת?
הֵם חֵלֶק מֵהַפָּזֶל שֶׁנִּקְרָא אֲנַחְנוּ.
תָּמִיד בְּתוֹכֵנוּ.
זִכְרוֹנוֹת הֵם פְּעִימוֹת הַלֵּב שֶׁלָּנוּ בֶּעָבָר.

Exit mobile version