שתקתי הרבה בחודש הזה.פחות רציתי להיות כאן.הרגשתי קצת מנותקת.אפילו רחוקה.התבוננתי וכעסתי ובכיתיוכאבתי. והתנדבתי ויצאתי.וחיבקתי והתקרבתי.ולמדתי לדעת מי שייך לפרטי שלי.מי נוכח בפשטות עדינה.ובתוך הלבד. הוספתי לשבתות וחגים.את בדידות המלחמה.גם נזכרתי.במהות חשובה.בתוך כל השיעורים והכאב הפרטי.הבנתי ערך חשוב.את ערך הענווה.והלוואי שאצליח להטות את הכףלהיות יותר במידה.כי שהצלחתי.כשמצליחה.משהו יותר שלםמתיישב בתוכי.בפשטות של נשמה.הבנתי שוב ושובשאין אני. ואין אתה.למדתי כמו כולנו.שאנחנו לא אותו הדבר.שמשהו נשב.ר שהכל השתנה.שנפערו לנו בורות בנשמה.ונותנת מקום לכאב הפרטי.בתוך כל הכאב הכלליפשוט רונית.נפש יהודיה בתוך המלחמה….
בורות
