מחמאה עצובה.
את חזקה, דומיננטית
חכמה, בולטת, דעתנית
ונוכחת.
ופתאום, ראיתי אותך
רכה, עדינה, רגישה,
נפתחת.
״אוהבת אותה יותר״.
כך היא אמרה.
ואני?
נעצבתי.
שתקתי.
כי חיה עם שתיהן
מחברת אותן כבר שנים.
אין אחת בלי השניה.
לא לפצל אותי.
בזכות שתיהן.
נשארתי בחיים.
אל תאהבו רק חלק אחד
אין תבניות.
אני אחת.