בגדול אני אופטימית .
לפעמים זה מפתיע אותי לומר את זה אחרי כל מה שעברתי. שאני עוברת.
יש ימים שבאמת הכל בעיני אהבה ונתינה ואחדות והרמוניה וכל הרוחניות של הפסיכולוגיה החיובית של התעלות האור .
ואז יש את המצבים האלו שמזג האויר האפרורי בלונדון מסתנכרן עם הציניות שלי
וכל חשיפה לשמש מלווה בכך שאני בטוחה שאעלה באש כמו ערפד.
ובכל זאת אני אופטימית.
כי יש בי נקודה פנימית כזאת קטנה ששולחת אלי חיוך ואומרת תמשיכי.
תמשיכי לחייך כשאת מחוייכת.
תמשיכי לאהוב כשאת אוהבת.
תמשיכי להאמין כשאת באמונה.
תמשיכי לרקוד כשאת בשמחה.
תמשיכי לתת כשאת בנתינה .
תמשיכי להיות כשאת יכולה.
וכשאת לא . תעצרי. ותמשיכי לצעוד כשאת יכולה.
עם חיוך מתוך הבפנים של הנקודה.
אז אני אופטימית. אז אני ממשיכה.
רונית

