אנחנו שמים חומות הגנה. והן הופכות לחלק מתוכנו,
עד כי לעיתים שכחנו ששמנו אותן. והן מגדירות אותנו.
זה מקום שמבודד אותנו מאחרים.
״שומר עלינו״.
זה מרגיש מקום ״בטוח״.
רק שהחומות האלה מבלבלות מהות פנימית.
והחומות האלה מייצרות מסיכות.
וכן, אנחנו צריכים הגנות. צריכים להרגיש בטוחים.
הרי אנחנו שומרים על דבר עדין.
על הרגש בתוכנו. על הנפש הפנימית.
רק שאנחנו צריכים גם תקשורת, חיבור לאנשים.
שיראו אותנו מבפנים. שנהיה חשופים.
להתנהל בלי פחד שאנחנו רגישים או פגיעים.
שנהיה מאושרים מהחופש של הכבלים.
אנחנו צריכים להיות אותנטיים למען עצמנו כדי לחיות חיים מאושרים.
אז איך מוצאים את שביל הזהב?
את האיזון בין הדברים?
הופכים את הכל למתנה.
שוברים את החומות, שמים במקומן כמה דלתות, וחלון.
מתבוננים.
ולומדים.
למי לפתוח את הדלת.
רונית
🔹
#כוונתהמצפן | © רונית אזולאי
מדריכה ומכוונת לנפש האדם
