בִּזְמַן כְּאֵב מֵאֲנָשִׁים אֲחֵרִים
כְּשֶׁהַכַּעַס בּוֹעֵט מִתּוֹכִי
מִתְפָּרֵץ הַחוּצָה
וּמַכְאִיב בְּעַצְמוֹ.
נַפְשִׁי מְבַקֶּשֶׁת לִבְרֹחַ
לַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיְּקוּם.
לִבְרֹחַ
לִדְמָמָה בּוֹעֶטֶת.
רָחוֹק כָּל כָּךְ.
עַד כִּי הַגַּלִּים
שֶׁל הַכַּעַס וְהַכְּאֵב
יתנפצו לְתוֹךְ רִיק
שׁוֹמֵם.
רָחוֹק לִבְרֹחַ
וְלָתֵת לַגַּלִּים
לִדְעֹך.
בְּלִי לִפְגֹעַ
בְּאַף אֶחָד.
חוּץ מִמֶּנִּי.
רָחוֹק
עַד שֶׁהַכַּעַס יֵעָלֵם
וְאֶחֱזֹר לִהְיוֹת
אֱמֶת.
לְהַחְלִים
וְלָשׁוּב.
אוֹתוֹ הַדָּבָר
רַק אַחֶרֶת.
רונית
רונית אזולאי © | #כוונתהמצפן
