הולכת

בגלל דברים שקרו לי. לא יכולה שמאלצים אותי.
כשאני מתמסרת זה רק כשבוחרת.
ואני מטעה. כי אני הכי טוטאלית והכי אוהבת. 
אך כשמתחילים לאלץ אותי. אני בועטת.
ומי שמבין ומכיר. מקבל את הנשמה.
ומי שמעריך את הנתינה. מקבל ממני אהבה .

אבל, ברגע אחד אני נעלמת.
אני נשארת נוכחת. מבפנים אני הולכת.
רגע מכונן שמשנה אצלי הכל.
והוא יכול להיות קטן והוא יכול להיות גדול.

וכל מי שרגע כזה אצלי יצר.
מבחינתי גם בהווה הוא שייך לזמן עבר.

ואני סולחת על הכל. ושוכחת רגשית דברים מכאיבים.
ומאמינה בחברויות של שנים. מאמינה באנשים.

אבל, בריונות רגשית. כי הכח בידך. 
סחטנות רגשית כדי להשיג את שלך.
פינות חדות כי אתה רוצה לעצמך. 
לקחת עזרה בכח כדי להצליח בשבילך.
לראות רק את עצמך בלי עדינות לאחר.
אלה הדברים שגורמים לי להתעורר.

וכאדם עדין שאילצו אותו לדברים קשים. 
בריונות רגשית. אגרסיה ואגואיזם טהור.
גורמים לי ללכת מבפנים.
ולא לרצות לסובב ראש לאחור.

ובעבר נשארתי שנים אפילו שהלכתי.
היום למדתי אחרת. התבגרתי.

היום בוחרת ובוחרים בי אנשים.
כל פעם מחדש. עם לב שהוא נעים.
וכך רוצה לחיות עם אנשים אמיתיים.
שגם אם בהתנהגותם לפעמים הם עקומים.
הלב שלהם טוב. הלב שלהם נעים.

וכך אין בריונות. ואין אילוצים.
ואת מי שחורק שומעים ממרחקים.
כשהלב נעים גם אם אתה קוצני.
הנעימות שבך מאפשרת לך ולי להיות ״אני״.

ועדיין נוכחת בחייהם של אנשים. ומבפנים כבר הלכתי.
ורק הזמן אומר מתי ואם חזרתי.
רונית

‎©רונית אזולאי
‎#כוונתהמצפן