אסירת תודה.
פעמים רבות חייתי כאסירה . של התודה .
הרבה זמן האסירה שכנה בתוכי עד שהרגשתי שמיציתה את התודה.
לעיתים גם ישבתי בצינוק על אשמה. 
לפעמים היא השתחררה מוקדם יותר על התנהגות טובה.
התחושה הייתה הכי טובה כשריציתי את תקופת האסירה. התקופה שכלאתי את עצמי באסירותה של התודה.

התבוננתי במהות שלי שלא ידעה לקבל בלי להרגיש אסירה של התודה. שאם היא מקבלת היא חייבת בחזרה.
אסירה. 
שנולדה מתוך ריצוי. שנולדה מתוך אשמה שעשו בשבילה.
שמרגישה נבוכה ומבוישת כי היא צריכה עזרה.
שמשתחררת כשריצתה את התודה.
ההתנהלות הזאת בדרכה הפכה גם אותי לא מעט לסוהרת של תודה. אסירה.סוהרת. של תודה.

וזה העניין. צריך להוקיר תודה .להיות בחופש של התודה .
כי כך אין שלשלאות. 
יש תודה.
תודה שעזרת לי. תודה שאני יכולה לעזור.
תודה על החופש לבחור לעזור רק כשאני יכולה. תודה על החופש לשחרר אחרים מלהיות אסירים ולעזור רק כשהם יכולים. 
תודה על היכולת להבין שעזרה היא עזרה. היא ניתנת כשאפשר. ומוקירים עליה תודה.
וכל אחד ראוי לקבל עזרה בלי להיות אסיר. 
וכל אחד יכול לתת עזרה מבלי להיות סוהר. 
להיות חופשיים בנתינה. כך שהתודה מהדהדת ומועברת הלאה. 
לכולנו עזרו. כולנו עזרנו.
תודה שעזרת לי. שעזרתי לאחר. שעזר 
להיא.שעזרה לו. שעזרו לכם.

מוקירה תודה.חופשיה מלהיות אסירה .
רונית 

© רונית אזולאי | #כוונתהמצפן

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: