יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶם.
וְהֵם מִתַּחַת לִפְנֵי הַשֶּׁטַח
בְּרוּרִים וִידוּעִים.
וַאֲנַחְנוּ. שׁוֹתְקִים אוֹתָם.
וְהוֹלְכִים עָקֹם בֵּין הַקַּוִּים.

אֲפִלּוּ שמבפנים הָאֱמֶת בְּרוּרָה.
וְהִיא קוֹרֵאת לָצֵאת מֵהַדְּמָמָה.
לֹא אוֹמְרִים. כִּי אִם נֶאֱמַר.
כְּבָר לֹא תִּהְיֶה דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

ויַגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁהָאֱמֶת תִּבְעַט.
ואֲנַחְנוּ נְסַיֵּם לִשְׁתֹּק.
יַגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁהַזְּמַן יְחַזֵּק.
וַאֲנַחְנוּ נִרְצֶה רָחוֹק.

הַדֶּרֶךְ תִּהְיֶה חֲדָשָׁה.
וְהַזִּיּוּף יַהֲפֹךְ לדהוי.
וְהַדְּבָרִים שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ עֲלֵיהֶם.
יִהְיוּ עָבָר.
שֶׁל מָקוֹם שָׁבוּר.

רוֹנִית

‎רונית אזולאי © | #כוונתהמצפן