חשבתם פעם למה אנחנו לומדים כל כך הרבה ובעצם לא ממש מיישמים?
חשבתם פעם למה אנחנו נמשכים לסיפורי הצלחה?
חשבתם פעם למה כל מי שהצליח לעשות שינוי בחיים חושב שהשינוי שלו הוא המפתח לשינוי של אחרים, שיש לו שיטה שאם אחרים יעשו אותה הם יצליחו?
ידיעת הדברים לא הופכת אותם למהות ההצלחה. אתה יכול לעשות את אותם הדברים. אותם הצעדים ולא להצליח. ופעם אחרת ולהצליח. אנשים יכולים לעשות בדיוק את מה שזה שהצליח עשה וכן להצליח. וגם, לעשות בדיוק מה שעשה ולא להצליח.
ומה בכלל מודד הצלחה?
למה זה עובד לאחד ולא עובד לאחר?
למה זה לא גורף במאה אחוז?
לפי מה שמלמדים, זה כן היה אמור להיות כך, לפי מה שמלמדים כל אחד היה יכול להשיג זוגיות.
כולם יכלו להיות עשירים.
כולם אתלטיים.
כולם מוצלחים.
ואנחנו לא.
למה?
למה אם יש שיטה, חוקיות, רשימת עשה כך וכך, אין מאה אחוזי הצלחה?
כי יש עת לכל דבר. יש עת לכל אדם.
אנחנו נגיע לאן שאנחנו אמורים להגיע בדיוק איך שנגיע. בזמן שאנחנו אמורים להגיע אחרי שעברנו את מה שצריך לעבור בשביל להגיע.
אז למה ללמוד בעצם? למה כדאי? אנחנו צריכים ללמוד ולקבל השראה כדי לרצות להגיע. אנחנו לומדים כדי להבין איך ולמה להגיע. אנחנו לומדים להבין את ה״כלי״ שהוא אנחנו. וכל מה שצריך לעשות זה לשנות את זווית ההסתכלות ולהבין שההצלחה היא הדרך והדרך היא ההצלחה.
רונית אזולאי
#כוונתהמצפן
