צרחתי בדממה

צָרַחְתִּי בִּדְמָמָה
וְהַדְּמָעוֹת יָרְדוּ בְּקוֹל
וּנְשָׁמָה אַחַת פְּצוּעָה
בִּקְּשָׁה עָלֶיהָ לִמְחֹל.

וּבְלִי אֲוִיר.
חִפַּשְׂתִּי בְּעַצְמִי מְעַט טוֹב.
לְפָחוֹת לְכַמָּה רְגָעִים.
לִנְשֹׁם.
ולֹא לִכְאֹב.

בְּנִבְכֵי הַנֶּפֶשׁ.
בִּמְצוּלוֹת הַנְּשָׁמָה.
זָר לֹא יָבִין נְשָׁמָה אֲבוּדָה.
אֵיךְ
שְׁבִירוּת
בְּעֶצֶם מְכֻסָּה
וּפוֹצַעַת אֲפִלּוּ אֶת עַצְמָהּ. 

הַמַּרְאָה מִתּוֹכִי כּוֹאֶבֶת.
הַמַּרְאָה מִבַּחוּץ חוֹרֶכֶת.
וְהָאֱמֶת?
מִתּוֹכִי זוֹעֶקֶת.
תִּרְאוּ. תִּרְאוּ.
יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מִישֶׁהִי אַחֶרֶת.

והִיא.
בּוֹכָה בִּדְמָמָה. 

צָרַחְתִּי לַבּוֹרֵא
אֶת כְּאֵבֵי הַנְּשָׁמָה
וּתְפִלָּה אַחַת לְרִפּוּי.
אוּלַי.
הִתְקַבְּלָה.

רונית

#כוונתהמצפן