עצבות

לפעמים בלי שום אזהרה עצבות כואבת מגיעה.

ובין כל הנשימות העצובות עולות שאלות.
על בחירות. על מילים שנאמרות. על חברויות.
על אופי. על אמיתות. על אמונות.
על סדקים שבי שדרכם אפשרתי לחיצוני להגיע לתוכי.
על מה לא פתרתי שהעצב מנסה לפתור.

והשאלות ממשיכות נשימות עצובות.
והתשובות מכאיבות בין סדקים של הנשמה.
וכל הלמידה והידיעה והשמחה כאילו נשכחו.
ויש רק עצבות שמגדירה.

ואין פתרונות גדולים.
ואין החלטות גורליות. 
יש הבנה. 
לכאב. לעצבות. למהות. 
לסדקים שלא פתרתי.
לדרך שעלי לעשות. 

אז עצבות מגיעה.
ואני מאפשרת לה להיות .
באמת פשוטה.
בהבנה שהיא קיימת בתוכי. 
שיש בי מכלול.

רונית

 #כוונתהמצפן